Sìhéyuàn- צורת המגורים המסורתית סין
 
כיצד בנוי התא המשפחתי שלכם?

המשפחה המערבית הממוצעת תכלול בתא המשפחתי המצומצם שלה- אמא, אבא וילדים. כמובן, ישנם סוגי משפחות ובתים שונים ומגוונים, אך כאמור, זהו המצב הנפוץ. בתרבות שלנו, המערבית, אנו רגילים לגור עם ההורים עד השלב הבגרות, כאשר אנו מסוגלים לפרנס את עצמנו. באופן טבעי, ברגע שאנו יכולים לעמוד על שתי רגלנו מבחינה כלכלית אנו פונים לחיים עצמאיים ועוברים לגור לבד.

בסין, כיום, המציאות היומיומית אמנם דיי דומה לזו שלנו, לפחות במרכז הערים הגדולות, אך לא תמיד היה כך. במשך מאות שנים היה נהוג בסין שהבית, התא המשפחתי, מורכב משלושה דורות. ישנו משפט סיני המתאר את צורת המוגרים הזו-  三代同堂(Sāndài tóng táng)ומשמעותו- 3 דורות תחת קורת גג אחת. בעברה הרחוק עוד יותר של סין המסורתית, היה אף נהוג לגור 4 דורות בבית משותף- (Sì shì tóng tang) 四世同堂.

אם כן, כיצד מאכלסים 3 או 4 דורות בבית אחד?

צורת מגורים מיוחדת במינה, האופיינית בעיקר לצפון סין ולעיר בייג'ינג, נקראת Sìhéyuàn (בעברית- סי הה יואן, בסינית- ). מילולית, המשמעות היא "חצר הסגורה מ- 4 צדדים". כלומר, זוהי חצר מגורים של משפחה מורחבת אחת המוקפת סביבה בארבעה מבנים מרכזיים המחוברים האחד אל השני באמצעות מסדרונות וחדרים פנימיים. צורת המגורים הזו קיימת בהיסטוריה של סין קרוב ל- 2000 שנה והעדויות הראשונות לה הן משושלת ג'ו המערבית הקדומה (Western Zhou). במהלך ההיסטוריה השתמשו במודל הבניה הטיפוסי הזה לבתי מגורים, כמו גם למבנים ממשלתיים, מקדשים, גני נוי ציבוריים ואנדרטאות. קיימים מודלים שונים של Siheyuan הנבדלים האחד מהשני בגודלם ובכמות החדרים בהם. למעשה, ניתן לקבל מושג על חשיבות המקום או על מעמד המשפחה לפי כמות הביתנים האחוריים ששימשו בעבר למשרתים, או לפי כמות המדרגות- המצביעות על ריבוי חדרים ומסדרונות, כלומר, משפחה גדולה ועשירה.

למבנה שער כניסה ראשי אחד, הממוקם בפינתו הימנית או השמאלית של הקיר הפונה לסמטה (תלוי בקרבת הבית לצדה הצפוני או הדרומי של הסמטה). בעבר, בביתנים התגוררו בני המשפחה, לפי גילם וסדר חשיבותם- בהתאם למודל הקונפוציאני המסורתי. החדר המרכזי, הגדול והמואר ביותר, יועד לראש המשפחה וכן שימש כסלון. חדר אחר היה מיוחד לבניו ובנות משפחותיהם. בנות המשפחה הרווקות- גרו בביתן נפרד- החדר האחורי ביותר, יחד עם משרתות משק הבית. בחדר הדרומי, אליו כמעט ולא הגיע אור- שוכנו המשרתים או שימש כחדר מנוחה, חדר למידה או פינת אוכל לחברי המשפחה. בבתים הגדולים והעשירים היה ניתן למצוא גם כמה גני נוי.

במודל "חדשני יותר", אך שעדיין תואם את הצו הקונפוציאני, סודר הבית כך: בחדר המרכזי- בעל הבית או ראש המשפחה- לרוב, הסבים והסבתות. בביתן המערבי- שוכן הבן הבכור, אשתו וילדם. בביתן המזרחי- הבן הצעיר של המשפחה ואשתו. החדר הדרומי- זה שממול ביתן המרכזי, היה שמור לנכד הראשון שיגיע לבגרות. בנות המשפחה הרווקות גרו עם המשרתות בחדר האחורי ביותר, בדומה למודל המסורתי.

כאמור, חצרות ה- Siheyuan קיימות בכל רחבי סין, אך יותר מכל הם אחד הסממנים המובהקים של העיר בייג'ינג והמאפיינים את הצד המסורתי של העיר. צורת המגורים הזו קיימת גם כיום, באזורים מסוימים בעיר (חלקם תיירותיים יותר וחלקם פחות), ומשמשת כמעין קומפלקס מגורים של מספר משפחות קטנות החיות יחד. בניגוד לפאר של חצרות ה- Siheyuan  של עשירי העיר בסין המסורתית, תנאי המחייה בהם דיי נמוכים. רק במעטים מהם יש שירותים פרטיים ולרוב השירותים ימצאו בחצר המרכזית, או אפילו מחוץ לשערי החצר, בסמטה. באזורים המסורתיים יותר של בייג'ינג, ניתן למצוא בין הסמטאות הקטנות את החצרות הללו ואם השער הראשי פתוח, אפשר אפילו להציץ עם הראש פנימה ולראות את 4 הביתנים והחצר הפנימית המשותפת.

כיום, קיימות בבייג'ינג יותר מ- 500 חצרות   Siheyuan(מבנים ציבוריים או בתי מגורים) המושכות אליהם תיירים סקרנים רבים- מערביים או סינים. אף יותר מכך, בשנים האחרונות חוזרת הפופולאריות של החצרות הללו, במשנה מגורים פרטי, בעיקר בקרב עשירי בייג'ינג.
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים