עליית מחירי תוצרי הגומי בסין – סיבות והשלכות



בשנת 2003, הפכה סין ליצואנית מס' 1 בעולם של תוצרי גומי. עד לשנה האחרונה, עלה יבוא גומי גולמי לתוך סין בממוצע ב-10% בשנה ובתשעת החודשים הראשונים של שנת 2010, רכשה סין גומי גולמי במשקל 1,340,000 טונות ממדינות כגון מלזיה ותאילנד. סך ההכנסות מתוצרים אלו עמדו בשנת 2009 על 25.3 מיליארד דולר. סכום זה נשמע מופרך, אך הוא קטן ביחס להכנסות מתוצרים אלה בשנת 2008, שעמדו על 28.4 מיליארד דולר, לפני הפגיעה שספגה תעשיה זו בזמן המשבר הכלכלי העולמי.

 

אולם כיום, מוצאים עצמם יצרני תוצרי גומי רבים, כמו גם יצואנים ויבואנים בסין ומחוצה לה, במאבק הישרדותי של ממש. מדוע?

 

לאחר שנים של יציבות, החלה ממשלת סין להעלות בחצי השנה האחרונה את ערכו של היואן. למעשה, לפני כשבוע, הגיע היואן הסיני לשיא של 17 שנים, זאת בעקבות העלאת הריבית האחרונה בסין - השלישית ב-4 החודשים האחרונים. כך עומד היום שער המטבע על 6.5746 יואן לדולר, כאשר השיא הקודם בשער היואן נרשם ב-1993, בעת שאיחדה סין את שער היואן הרשמי עם מחירי השוק.

 

הבנק המרכזי בסין דאג תמיד לפקח על שער יואן נמוך שיאפשר למשק הסיני לייצר ולמכור סחורות במחירים נמוכים, זאת בכדי להוזיל את מחיר הסחורות המיוצאות, להגדיל את כושר התחרות בשווקים כלל עולמים, ליצור מקומות עבודה נוספים ובכך לתרום לגידול בתל"ג. מה אם כן משפיע על שינוי מדיניות כלכלית זו?
 

אחת ההנחות היא - באופן אולי מפתיע – שבכירי ההנהגה הכלכלית הסינית נדרשו לפתור בדחיפות את הבעיות הפנימיות, לפני פתרון הבעיות החיצוניות. סין עוברת בשנים האחרונות שינויים דרמתיים הקשורים לכוח העבודה. עובדים נוקטים בשביתות, מעלים דרישות להעלאות שכר ומשדרים מסר חד להנהגה הכלכלית הסינית - הפועל הסיני מעוניין בשיפור רמת החיים. לכן, במקום להתמודד עם העלאות שכר, העדיפו הסינים לחזק את המטבע ובכך לשפר את יכולת הרכישה של הפועל הסיני.

התחזקות המטבע הסיני עשויה באופן זה להקל על התעשייה הסינית, להמשיך ולייצר ברמות הגבוהות משום שעודפי היצור יופנו לשוק המקומי שכוח הקניה שלו השתפר. יתר על כן, סין עדיין איננה מתפתחת באופן מאוזן. אזורים נרחבים נותרים מאחור בשעה שאזורים אחרים עוברים פיתוח מואץ. עבורם, התחזקות המטבע תגרום לשיפור ביכולת הקנייה וברמת החיים ובכך תסייע לסין להשיג "שקט תעשייתי" לזמן מה.


אל מול הנחה זו, קיימת דעת מומחים כמו זו של פרופ' נוריאל רוביני, לפיה החלטתה של ממשלת סין להגמיש את שער החליפין של המטבע, תגרום דווקא בטווח הארוך להחלשות היואן מול הדולר האמריקאי והסיבה לכך היא היחלשות היורו, אשר מהווה מרכיב נכבד ביצוא הסיני. למעשה, חלק ניכר מהרזרבה הבנקאית הסינית הינו ביורו, כך שייווצר פרדוקס של הצורך לפחת את היואן אל מול הדולר שהינו המטבע העיקרי המשמש את הרזרבה העולמית. ההנחה היא כי לניוד היואן תהיה בפועל השפעה מועטת על קביעת שערו העתידי ובינתיים נגרמת עלית מחירי חומרי גלם המשפיע על הכלכלה העולמית כולה.

 

ואכן, כתוצאה מהתחזקות שער היואן למול הדולר, החלה בחודשים האחרונים עליה מסיבית ויוצאת דופן במחירי חומרי הגלם. עליה זו יצרה מחסור קשה בשוק חומרי הגלם, מה שיצר מאז תחילת אוקטובר 2010 מעגל של מחסור-עליה במחירים וחוזר חלילה. בתקופה זו, עלו מחירי הגומי ב-1.5% בכל יום או יומיים, עד שכבר במחצית אוקטובר 2010 הגיעו לעלות שיא של $4,730 לטון.

 

למצב זה השלכות נרחבות על היצרנים ויצואנים הסינים כמו גם על המשק הסיני ונראה כי ככל שערך היואן יאמיר, כך יהפוך שוק תוצרי הגומי הסיני לזירת קרב קשה יותר מה שישפיע בסופו של יום על השוק העולמי כולו:

בראיון ל- China Daily טוען יצרן הגומי Mangin שבשנת 2009 השתמש המפעל ב-30 טון גומי, בעלות של 115,000$. אותה כמות של חומר גלם, עלתה בשנת 2010 כמעט 30,000$ יותר. הראיון עם Mangin - יצרן מגפי גומי מהגדולים בסין, המייצר מעל למיליון זוגות בשנה, מעסיק 190 עובדים (מתוך 2 מליון בקירוב עובדים בתעשיית הגומי הסינית כולה) בשלושה פסי ייצור, המרוויח 7$ לשנה והמוכר 100% מתוצרתו, ישירות ללקוחות חוץ, בעיקר לחברות אופנה יוקרתיות באירופה, ארה"ב, יפן ודרום קוריאה - מעניק פרספקטיבה מעניינת על הנעשה בשוק זה.

 

ע"פ מנכ"ל החברה, המצב כיום הוא ש-45% מחומרי הגומי, מכסים שליש בלבד מהעלות הכוללת. לכן, כאשר ישנה עליה של 10% במחיר הגומי, הרי שעלויות היצרן יעלו ב-3%. אולם, בעתיד יקשה יותר ויותר על היצרנים לפתור את הבעיה ע"י העלאת מחירים בלבד, זאת משום שההזמנות עצמן מתקבלות לפעמים חודשים לפני זמן הייצור עצמו. במצב כזה, לא ניתן לגלגל את עלות ההתייקרות במחירי חומר הגלם על הלקוח, משום שהוא כבר "שריין" לעצמו את המחיר הנמוך והעלאת המחיר בדיעבד, עשויה לפגוע במוניטין היצרן באופן אנוש. לכן, האפשרות היחידה העומדת בפני היצרן הינה העלאת מחירים לשנה הקרובה תוך שמירה על מתח רווחים שיאפשר את חיזוק הפרודוקטיביות ואיכות המוצר. מאידך, זהו רק פתרון חלקי משום שיצרנים נתקלים במכשול נוסף והוא מחסור בעובדים יחד עם התייקרות עלות עבודה.

 

המצב חמור יותר עבור אותם יצרנים אשר מתח הרווחים שלהם צר יותר, ואשר נסמכים על יצואנים (חברות המוכרות את סחורה ללקוחות החוץ) בלבד. כך למשל, טוען Ge Ning בעליו של מפעל קטן לייצור מגפי בטיחות, בראיון ל-China Daily, כי בניגוד ל-Mangin, הרווח העיקרי של המפעל שלו נגזר ממכירה ליצואנים סינים. לכן, עם העלייה המתמדת במחירי היואן, נגרמים לו הפסדים נכבדים. הסיבה לכך נעוצה בשיטת התשלום הסינית – מקדמה משולמת ליצרן הרוכש את חומרי הגלם, והיתרה משולמת כנגד הסחורה לאחר גמר הייצור. מאידך, התייקרות חומרי הגלם החדה בתקופת הייצור עצמה, הופכת את הרווח הצפוי להפסד.

 

ע"פ דיווח שפורסם ב- People's Daily, חוקרים הראו כי כל עליה באחוז בערך היואן מובילה לצניחה של אחוז ברווח הנקי של היצואנים הסינים. כך, ממוצע שיעור הרווח עומד כיום על 3-5% שזהו רווח נמוך במיוחד במונחי היצרנים והיצואנים הסינים.

 

לסיכום, נראה כי הסיבה המרכזית לעליה במחירי תוצרי הגומי איננה עלויות העבודה הגבוהות (שהינה תהליך מתמשך וארוך טווח) ואף לא העלייה במחירי חומרי הגלם עצמם (שהינה תהליך קצר טווח הנובע מתנודות השוק הרגילות שאליהן ניתן להתכונן מראש) אלא דווקא ערך המטבע המקומי אשר מזנק במהירות מוגזמת, ואינו מותיר שום טווח ביטחון ליצרנים. זהו כיום הסיכון הגדול ביותר לתעשייה טוענים היצרנים ומומחים ונכון לעכשיו, לא נמצאה לכך תרופת הפלא. נראה אם כן כי מצב יצרני הגומי והיצואנים יחמיר עוד יותר במידה וסין תמשיך ותעלה את ערך היואן.

לייבסיטי - בניית אתרים