שינוי דרמטי במדיניות הילד האחד בסין

 

בעיית אוכלוסיה מזדקנת הינה מנת חלקן של מרבית המדינות המפותחות בעולם. הבעיה נוצרת משילוב של עליה בתוחלת החיים כתוצאה משיפור בשירותי הבריאות, ירידה בשיעור תמותת התינוקות ויציבות פוליטית. הנטל של תמיכה באוכלוסיה מזדקנת, אשר איננה משתכרת ולעיתים תכופות נתמכת ע"י שירותי הסעד הינו משמעותי ביותר למערכת הפיננסית במדינה, במיוחד כאשר שיעור המשתכרים במשק הינו נמוך יחסית.

 

דרכי הפתרון או ההתמודדות עם בעיית הנטל הכלכלי של  אוכלוסיה מזדקנת על תקציב המדינה כוללות בדרך כלל  -

 

1. פיתוח מודלים שונים של תימרוץ כלכלי להגברת הילודה.

2. עידוד החסכון המיועד לערוצי פנסיה.

3. חיזוק מנגנוני הרווחה במדינה.

 

בסין, כמו בסין, המציאות הרבה יותר מורכבת.  בשנת 1978, עם חילופי הגברא בראשות המפלגה הקומיניסטית בסין, תם עידן ההסתגרות הפוליטית והכלכלית של המדינה המאוכלסת בעולם וסין יצאה לדרך חדשה. לצד רפורמות מרחיקות לכת בתחומים כלכליים ומסחריים, הוחלט בסין לראשונה בתולדותיה לפעול לטובת צמצום הילודה והאטת קצב גידול האוכלוסין, מתוך חשש כי יגיע הרגע בו סין לא תוכל להאכיל ולכלכל את כל אזרחיה.

 

וברוח חדשה זאת, בשנת 1979 פתחה ממשלת סין בקמפיין שכותרתו "לדחות, לחכות, לצמצם", דהיינו – להתחתן מאוחר יותר, להיות נשואים זמן רב יותר עד הולדת ילדים ולהביא לעולם פחות ילדים. החוקים החדשים התירו למרבית אוכלוסיית סין להביא לעולם ילד אחד בלבד, כאשר ההענשה על הולדת ילד נוסף הייתה חמורה ביותר. משפחה עם שני ילדים לא הייתה זכאית לשירותי חינוך, בריאות, דיור, תעסוקה בשירות המדינה וכיוצא בזה. היוצאים מן הכלל היו 8% מאוכלוסיית סין, המוגדרים כמיעוטים אתניים, אשר קיבלו היתר לשני ילדים. במיקרים קיצוניים בלבד של משפחות כפריות המתפרנסות מחקלאות אשר להן שתי בנות, ניתן היתר לנסיון אחרון להולדת בן זכר.

 

30 שנה של מדיניות "ילד אחד" יצרו שינויים אדירים במודל המשפחה הסינית ואף בחברה הסינית. לא עוד משפחות גדולות ולא עוד חברה צעירה עם אחוז גבוה של ילדים כפי שמוכר במדינות המפתחות.

 

כתוצאה מכך, סין מצויה כרגע בתקופת מעבר – מ"תור הזהב" הנוכחי, כאשר 70.3% מהאוכלוסיה כשירים להימצא בשוק העבודה (גליאי 15-64), למצב בו סין הנה המדינה עם האוכלוסיה המזדקנת ביותר בעולם בתוך דור אחד בלבד. המנוע האדיר של פועלי סין עתיד להיעלם ולהשאיר חלל גדול במכונת הייצור האדירה של המדינה.

 

מה עושים? מנגנוני הרווחה בסין מוגבלים, חסכונות לפנסיה אינם נפוצים מאוד בקרב מעמד הפועלים, וכאמור – מדיניות הילד האחד איננה מאפשרת איזון דמוגרפי שבין הקשישים לצעירים.

 

ובכן, לראשונה מזה 30 שנה, הרשויות בסין החליטו לעודד את הילודה במדינה, במקום להגבילה. שנגחאי הינה העיר הראשונה אשר יצאה בקריאה ברורה לתושביה - להוליד ילד שני.

 

 "אנחנו ממליצים לזוגות להוליד שני ילדים כדי להקטין את מספרם היחסי של קשישים ולמנוע מחסור בכוח אדם בעתיד", אמר ז'י לינלי, מנהל הוועדה לתכנון אוכלוסיה ומשפחה בשנחאי, לטיימס הלונדוני.

 

אולוסיית ה-60 פלוס בשנחאי מונה יותר מ-3 מיליון גברים ונשים, ומהווה כ-21.5% מתושבי העיר. בסוף העשור הבא צפויים בני גיל זה להוות 34% מהאוכלוסיה.

 

יש להניח כי מדובר בסנונית הראשונה בלבד, ובעקבות העיר שנגחאי יצאו בקריאה דומה מחוזות רבים בסין. השאלה הגדולה, כמובן, הינה האם שני ילדים למשפחה ישנו משמעותית את המאזן הדמוגרפי בסין, או שמא יש צורך בצעדים רדיקליים אף יותר, דהיינו – שחרור מוחלט של הפיקוח על הגבלת הילודה.

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים