אוכלוסיה מזדקנת בסין

 

בשנת 1978, עם חילופי הגברא בראשות המפלגה הקומיניסטית בסין, תם עידן ההסתגרות הפוליטית והכלכלית של המדינה המאוכלסת בעולם וסין יצאה לדרך חדשה. לצד רפורמות מרחיקות לכת בתחומים כלכליים ומסחריים, הוחלט בסין לראשונה בתולדותיה לפעול לטובת צמצום הילודה והאטת קצב גידול האוכלוסין, מתוך חשש כי יגיע הרגע בו סין לא תוכל להאכיל ולכלכל את כל אזרחיה.

 

וברוח חדשה זאת, בשנת 1979 פתחה ממשלת סין בקמפיין שכותרתו "לדחות, לחכות, לצמצם", דהיינו – להתחתן מאוחר יותר, להיות נשואים זמן רב יותר עד הולדת ילדים ולהביא לעולם פחות ילדים. החוקים החדשים התירו למרבית אוכלוסיית סין להביא לעולם ילד אחד בלבד, כאשר ההענשה על הולדת ילד נוסף הייתה חמורה ביותר. משפחה עם שני ילדים לא הייתה זכאית לשירותי חינוך, בריאות, דיור, תעסוקה בשירות המדינה וכיוצא בזה. היוצאים מן הכלל היו 8% מאוכלוסיית סין, המוגדרים כמיעוטים אתניים, אשר קיבלו היתר לשני ילדים. במיקרים קיצוניים בלבד של משפחות כפריות המתפרנסות מחקלאות אשר להן שתי בנות, ניתן היתר לנסיון אחרון להולדת בן זכר.

 

30 שנה של מדיניות "ילד אחד" יצרו שינויים אדירים במודל המשפחה הסינית ואף בחברה הסינית. לא עוד משפחות גדולות ולא עוד חברה צעירה עם אחוז גבוה של ילדים כפי שמוכר במדינות המפתחות.

 

היום, כתוצאה מהצלחת אכיפתה של מדיניות ה"ילד האחד" למשפחה,  ניצבת סין בפני בעיה חדשה לחלוטין  - אוכלוסיה מזדקנת, שאחוזיה הולכים וטופחים. את השינוי הצפוי בגילאי האוכלוסיה בסין ניתן לראות בגרף מטה, המתאר את ההבדלים (באחוזים) בין שנת 2000 לשנת 2050:

 

 

2000

2050

 

 

 

מקור: World Population Prospects: The 2004 Revision (2005).

 

 

 

הסיבה להזדקנותה המואצת של אוכלוסית סין טמונה בעיקר בשיפור האדיר של שירותי הבריאות בסין, אשר הוביל לעליה משמעותית בתוחלת החיים ולירידה דרסטית בתמותת תינוקות. קצת לסבר את האוזן, תוחלת החיים בסין עלתה  מ 40.8 שנות חיים בלבד בשנת 1955,ל-  71.5 שנות חיים בשנת 2005. זוהי גם הסיבה המרכזית לכך שכיום חיים בסין למעלה מ 102 מליון קשישים (קשיש מוגדר כבן 65 שנה ומעלה). אחוז הקשישים באוכלוסיה הכללית בסין צפוי לשלש את עצמו בתוך 40 שנה - מ-8% כיום ל-24% בשנת 2050, ולעמוד על 322 מליון קשישים. ניתן לראות זאת בגרף המוצג מטה:

 



מקור: World Population Prospects: The 2004 Revision (2005).

אם כך, הירידה הדרמטית בפוריות והשיפור הרב באורך החיים בעשורים האחרונים, גורמים לאוכלוסית סין להזדקן בקצב מהיר במיוחד ביחס לאוכלוסית העולם, כאשר תופעה זו מלווה באופן טבעי בעליה בשכיחותן של מחלות כרוניות ונכויות באוכלוסיה הכללית, המאפיינות אוכלוסיה מבוגרת. נמצא למשל כי 80% מכלל המיתות בסין בשנים האחרונות, נגרמו עקב מחלת לב וכלי דם, סרטן ומחלות ריאה כרוניות המאפיינות בעיקר אוכלוסיות מבוגרות. גם שכיחותן של מחלות לחץ דם עלתה בשני שלישים בעשור האחרון ועמדת כיום על 19% בקרב אוכלוסית הקשישים בסין. ובנוסף, קיימת כיום תופעה חדשה יחסית, של עודף משקל בקרב אוכלוסית סין הכללית ובקרב אוכלוסית הקשישים בפרט, זאת עקב חדירתן של רשתות מזון מהיר מערביות לערים הגדולות המלווה בחוסר מודעות כללית לסיכוניה של התופעה. כיום סובל מתופעה זו אחוז קטן יחסית (7%) אך זהו כבר אחוז כפול מזה שהיה לפני שני עשורים.    

 

יש לזכור כי באופן מסורתי, טיפול בקשישים בסין ניתן במסגרת משפחתית-בייתית (בעיקר ע"י בנות המשפחה והחתנים). אולם, יכולת זו של המשפחות לשאת בנטל הדאגה לקשיש הולכת ומצטמצמת עם השנים, בעיקר נוכח העובדה כי הורי הדור הראשון למדיניות "הילד האחד" מתחילים להגיע לפרישה וזקנה עצמם. ילדים יחידים בסין נדרשים כיום לטפל בשני זוגות הורים, מבלי שיש להם עם מי לחלוק את העומס הנפשי ובעיקר הכלכלי.

 

העומס הרב שנוצר על מערכת הבריאות הסינית הינו אתגר מרכזי עבור הממשל הנוכחי. הצעד הראשון בו נקט הממשל היה הטמעה של תוכניות מניעה של מחלות כרוניות, ברמה הלאומית. בנוסף, מתבצעת בימים אלו חשיבה כיצד לייצר מערכות יחודיות לטיפול ארוך טווח בקשישים. אולם, בד בבד עם צעדים אלה, ניכר כי בעוד הכלכלה הסינית (גם לאחר המשבר הכלכלי של שנת 2009) מתחזקת והולכת, הרי שלא ברור עדיין אם ניתן יהיה לאתר הכנסה מספקת על מנת לענות על צרכי מערכת הבריאות הגדלים. סין מצויה כרגע בתקופת מעבר – מ"תור הזהב" הנוכחי, כאשר 70.3% מהאוכלוסיה כשירים להימצא בשוק העבודה (גליאי 15-64), למצב בו סין הנה המדינה עם האוכלוסיה המזדקנת ביותר בעולם בתוך דור אחד בלבד. המנוע האדיר של פועלי סין עתיד להיעלם ולהשאיר חלל גדול במכונת הייצור האדירה של המדינה.

 

ברמת המאקרו, התחזית לגבי ההוצאות הצפויות של מערכת הבריאות, אף היא אינה מבשרת טובות. כאמור, בשעה שמס' הזקנים באוכלוסיה, הדורש טיפול רפואי גדל, קטן במקביל שיעור האוכלוסיה העובדת. כך, יחס האוכלוסיה העובדת-קשישים נתמכים, צפוי לצנוח דראסטית מ 9 אנשים ל-2.5 אנשים בשנת 2050. שינוי דמוגרפי כזה, שהינו בעל השפעה כלכלית מובהקת, הינו מטריד במיוחד, ובסין בעיקר, אתגרים אלה הופכים מאיימים. הדילמה של סין היא כיצד לאתר משאבים שיענו על הצרכים המגוונים של הסקטורים השונים באוכלוסיה, ויחד עם זאת להמשיך ולצמוח מבחינה כלכלית. 

 

לייבסיטי - בניית אתרים