ראש השנה הסיני – מקורו ומשמעותו

 

לוח שנה המבוסס על השמש ועל הירח היה בשימוש בסין לפחות מן המאה ה-16 לפנה"ס. עם נפול האימפריה הסינית ב-1911 סין החלה להשתמש בלוח שנה מערבי ולוח השנה המסורתי החל להיקרא "לוח שנה ישן" והחל משנת 1949 נקרא "לוח שנה חקלאי".

 

אמנם לוח השנה הגרגוריאני קובע כיום, אך לוח השנה המסורתי עדיין בשימוש ומודפס לצד לוחות השנה המודרניים. החגים המסורתיים נחגגים כמובן לפי לוח השנה הישן.

 

החל מן המאה ה-11 לפנה"ס ועד למאה ה-3 לפנה"ס, כאשר אוחדה סין על ידי שליט יחיד, היו למעשה שלושה לוחות שנה שונים, בשימוש שלוש השושלות השונות שנתנו שמן לתקופות בהיסטוריה סינית. בשנת 104 לפנה"ס שושלת האן אימצה אחד מלוחות השנה הקרוי שיה (Xia) וזה היה בשימוש עד לשנת 1912. לפי לוח שנה זה ראש השנה נופל בדרך כלל על חודש השני לאחר נקודת היפוך החורף (winter solstice).

 

עם המעבר ללוח השנה הגרגוריאני שונה שמו של ראש השנה לפי הלוח הישן ל"חג האביב" (Spring Festival או chun jie בסינית) וכך הוא קרוי עד היום (לעיתים השנה הסינית נקראת גם Lunar New Year אך כינוי זה מטעה היות, כפי שצוין, לוח השנה היה מבוסס גם על השמש).

 

החודש הסיני היה באורך 29 או 30 ימים והיה צורך להוסיף חודש נוסף לשנה מעוברת. כיום שבעה חודשים "מעוברים" נוספים במחזור של 19 שנה.

 

בסין הקיסרית, האחריות לחשב ולקבוע את לוח השנה הייתה זכותו היחודית של השליט וסמל הלכה למעשה של שלטונו. התפקיד של האסטרונומיה הסינית המוקדמת, עם זאת, לא היה רק לתכנן את השנה החקלאית כי אם לנבא ולפרש אותות שמיימים. גם זו הייתה זכות בלעדית של הקיסר והעם לא הורשה להחזיק בבית מכשירים אסטרונומיים.

 

לוח השנה הישן היה כה מדויק שאחד מספרי ההיסטוריה העתיקים הסיניים (Chunqiu או "כרוניקת האביב והסתיו") מתעד ליקוי חמה בראשית החודש השני של השנה השלישית לשלטונו של דוכס לוּ, או ה-22 בפברואר, שנת 720 לפנה"ס לפי הלוח הגרגוריאני. ליקוי חמה זה חושב ואושר במיכשור מודרני והחל מתאריך זה כל התאריכים הסיניים היומיים בספרים ההיסטוריים יכולים להיות מחושבים ומזוהים עד היום הזה. (השנה הראשונה בהיסטוריה הסינית שניתן לחשבה בוודאות ולהשליך ממנה ללוח הגרגוריאני היא שנת 841 לפנה"ס)

 

שיטת החישוב והמספור העתיקה בסין התבססה על עשרת השורשים השמימיים  (tiangan) ושנים עשר הענפים הארציים (dizhi) שחוברו ליצור מחזור של 60 שנה, שיטה בה משתמשים גם כיום. לדוגמא, השנה הסינית כעת היא ג'נג ין, או מספר 27 במחזור. השורשים והענפים (או בקיצור gan zhi) היו כבר בשימוש לפחות במאה ה-13 לפנה"ס, אז ציינו מחזורים של ימים. (באנגלית של המאה ה-19 מחזור ה-60 הסיני נקרא cycle of Cathay)

ישנן ארבע מילים שונות בסינית שציינו את המונח 'שנה' כאשר אחת מהם, המילה ניאן  (nian), ממשיכה בשימוש זה כיום. המשמעות המקורית של המילה היא "יבול". ספירת השנים בסין היא כאמור מחזורית ולא מצטברת כמו בתרבויות אחרות.

 

דרך עתיקה נוספת לספירת שנים הייתה באמצעות 12 התחנות של תנועת כוכב צדק שמאוחר יותר הוחלפו בתחנות ה-טאיסוי (Taisui) או 'אל הזמן' במיתולוגיה העממית. על השיטה הזו התלבשה שיטה נוספת של 12 החיות (shengxiao) וזו בשימוש עד היום. כך למשל, השנה הסינית הנוכחית (שנת geng yin) שהחלה ב 14 לפברואר היא שנת הנמר. השנה הסינית הבאה, שתחל ב-3 בפברואר 2011, תהיה שנת הארנבת.

בסין, כבכל חברה אגרארית, החגים היו קשורים לעונות השנה ולפעילות החקלאית, בנוסף לפעילות דתית גרידא. הסדר השנתי של החגים, הקשורים למחזור החקלאי בצפון סין, נערך בזמן שושלת האן (מאה 3 לפנה"ס – מאה 3 לספירה) ונותר ללא שינוי רציני במשך כאלף שנה. החל מן המאה העשירית לספירה, בתקופת שושלת סונג כאשר מרכז הכובד הגיאוגרפי והדמוגרפי נקבע באופן סופי בדרום סיני, מחזור החגים הותאם לאקלים הדרומי והחגים העיקריים של סין הם צאצאים של אלו מתקופת שושלת סונג.

החגים העיקריים הם ראש השנה, חג סירות הדרקון (duanwu jie) שנחוג ביום החמישי לחודש החמישי (בלוח הישן כמובן) וחג אמצע הסתיו (zhongqiu jie) הנקרא גם חג הירח.

ראש השנה הסיני הוא החג החשוב ביותר ובכך הוא דומה לפסח במסורת היהודית – חג בו כל המשפחה מתכנסת יחדיו וארוחת ערב החג זהה בחשיבותה לארוחת ליל הסדר. זהו החג הארוך ביותר בשנה – חמישה או שישה ימים והוא נחוג בכל מקום בו יש קהילות סיניות – תאילנד, מלזיה, אינדונסיה, סינגפור, בנוסף לסין וטאיוון.


ערב ראש השנה נקרא chu xi או "ערב הוצאת (השנה הקודמת)". בערב החג מקובל לנקות את הבית, ללבוש בגדים חדשים ולבקר בני משפחה. קיימת האמונה לפיה טאטוא הבית מוציא את המזל הרע ומפנה מקום למזל טוב ומסיבה זו גם יורים זיקוקי דינור. הצבע האדום מסמל חגיגיות ומקובל שהמבוגרים מחלקים מעטפות אדומות עם כסף (הסכום חייב להיות מספר זוגי והמספר שמונה וצירופיו נחשבים למביאי מזל) לדור הצעיר. משפטים חרוזים בסינית (הנקראים duilian) מודבקים לאמות דלת הכניסה.


 

ביום הראשון של החג מקובל לבקר את הדור המבוגר של המשפחה המורחבת ואילו ביום השני הנשים מבקרות את הוריהן (בחברה המסורתית זו אולי הייתה ההזדמנות היחידה שלהן לבקר את ביתן לפני החתונה).

 

האוכל כולל עוגות שנאפות במיוחד לחג, דגים (בסינית המילה 'דג' מבוטאת בצורה זהה למילה 'שפע') ובצפון סין אוכלים גם כופתאות (ש"מקפלות" בתוכן מזל טוב). במהלך החג גם מקובל להציג ריקוד הדרקון או ריקוד האריה.

ביום החמש עשרה לאחר ראש השנה נחוג חג הפנסים (yuanxiao jie או Lantern Festival) שמצוין בתליית פנסים אדומים וכופתאות אורז מתוקות מבושלות במרק הן המזון המקובל. החג הזה מציין את סוף תקופת ראש השנה.

                

לייבסיטי - בניית אתרים