תחרות השנה – סין והודו

 

ברבע השני של השנה  הפכהסין לכלכלה השנייה בגודלה בעולם ועקפה את יפן (אם כי במחצית הראשונה של השנה נותרה כלכלת יפן גדולה מזו של סין). במערב עלו חששות על כך שסין תחלוף מעל כלכלת ארצות הברית מוקדם מהצפוי. אך התחרות המעניינת וארוכת הטווח של סין היא עם הודו.

 

סין והודו, ביתן של כ-40% מאוכלוסיית העולם, אינן יודעות תמיד כיצד לנהוג אחת כלפי השנייה. מאז שכוננו מחדש ב-1976 יחסים דיפלומטיים, השתנו הן המדינות והן מערכת היחסים ביניהן.

 

עם התחזקותה הצבאית של סין כתוצאה מהתחזקותה הכלכלית, מרתיעה סין מדינות רבות באזור, כמו למשל הודו איתה נלחמה ב-1962 בשל סכסוך גבול ברכס ההימאליה. כיום סין והודו מתחרות לא רק על הזדמנויות כלכליות אלא גם על השפעה אזורית.

 

כלכלת הודו צומחת במהירות דומה לסין אך להודו יש יתרון שאין לסין והוא אוכלוסיה צעירה יותר, היות ואין היא מטילה מגבלות על מספר ילדים במשפחה. כאשר סין תראה את גיל הפועלים שלה מתכווץ, הודו תהנה מהזדמנויות בכוח אדם. כיום, צבא הודו הינו במקום השלישי מבחינת גודלו, לאחר סין וארצות הברית, כך שהחששות הביטחוניות שלה ולא רק הכלכליות שלה, קטנו במשך הזמן.

 

הכלכלות של סין ושל הודו צומחות בקצב המהיר בעולם ובתוך כשנה או שנתיים - כשהתמ"ג של הודו יעבור את זה של יפן במונחי שוויון כוח קנייה (PPP), הן יהיו הכלכלה השנייה והשלישית בגודלן בעולם. המסחר ההדדי בין סין להודו הוא אדיר בהיקפו: מ-270 מיליון דולר בלבד ב-1990 הוא זינק וצפוי להסתכם השנה ביותר מ-60 מיליארד דולר. בנוסף, משתפות המדינות פעולה באינטרסים משותפים, כמו תיאום הצעות המחיר שלהן לאספקת נפט מאפריקה ששתיהן תלויות בה. בהתחשב בכך ששתי הכלכלות חזקות בתחומים אחרים - סין בייצור והודו בשירותים - יש הרואים גם אפשרות לשיתוף פעולה עמוק בהרבה. לחזון זה אפילו יש שם: סינהודו. בנוסף, הן משתפות פעולה בסוגיות בינלאומיות חשובות כמו שינוי האקלים והסחר העולמי.

 

מאידך, הרעיון נראה מעט נאיבי; חומרי גלם, בעיקר עפרות ברזל, מהווים יותר מ-70% מהיצוא ההודי לסין, דבר שהופך את יחסי המסחר בין שתי המדינות לקולוניאליים באופיים ונוטים כמובן לטובת סין. הדבר מתבטא, בין היתר, בשורת מחסומי סחר העומדים בפני חברות הודיות בסין, עליהם התלוננה הודו פעמים רבות.

 

הודו רק מתחילה את תהליך התיעוש שלה, תהליך שסין החלה לפני מספר עשורים. תחרות על חומרי גלם היא בלתי נמנעת וכבר ניתן לראות את זה במקומות כמו בורמה, אזורים במרכז אסיה ואפריקה. כך שלמרות ששתי הכלכלות נהנות מיתרונות יחסיים שונים אין זה אומר שהן יכולות להשלים אחת את השניה. הודו צריכה לחזק את התעשיה שלה וסין מצידה לא תוותר על התעשיות שלה היות והן חשובות ליציבות הפוליטית.

 

האפשרות למלחמה נוספת בין סין והודו קיימת ובתחילה זו לא חייבת להיות מלחמה גלויה. היות וסין והודו מגבירות את נוכחותן באזורים נפיצים ובלתי יציבים ליד גבוליהן, אזורים החולשים על מחצבים וחומרי גלם, מלחמה יכולה לפרוץ ביניהן באמצעות גרורותיהן. תסריט כזה מונח על שולחנם של אסטרטגים משני הצדדים.

 

מנהיגיהן של סין והודו מפליגים בשבחי שיתוף הפעולה בין המדינות, כפי שעשו למשל בפסגת מדינות ברזיל, רוסיה, הודו וסין שנקראה BRIC ונערכה בברזיליה באפריל ובחגיגות יום השנה ה-60 להכרת הודו ברפובליקה העממית של סין. ראש ממשלת הודו, מנמוהן סינג ונשיא סין, חו ג'ינטאו, מאמינים כי הודו וסין אינן מתחרות וכי המרחב הכלכלי מספיק לשתי המדינות. עם זאת, מערכת היחסים ביניהן מתאפיינת גם במתיחות, כפי שהראו העימותים האחרונים ביניהן. כשמביאים בחשבון ששתיהן, למרות הרצון הטוב, יריבות ותיקות, שכנות רעות ומעצמות גרעיניות, המחזיקות בשניים מהצבאות הגדולים בעולם - כ-4 מיליון חיילים בסך הכל, לא ניתן לסמוך רק על הרצון הטוב של נשיאיהן.

 

בשעה שבארות הנפט בעולם מתרוקנות, רבים צופים כי סין והודו ייהפכו ליריבות מרות בתחרות על המשאבים המידלדלים והולכים. שיתוף הפעולה האחרון בנושאי אנרגיה בין שתי זוללות הנפט היה, אחרי הכל, יוצא דופן וטנטטיבי. לרוב, חברות האנרגיה הממשלתיות הסיניות מתחרות על נפט מסודן ובורמה – ומנצחות. התחרות על אספקת הגז מהווה חשש גדול יותר בקרב קובעי מדיניות הודים. הם חוששים שסין תוכל לשאוב יותר גז באמצעות הנחת צינורות מסיביים. סוגיית המים כבר הובילה למתיחות בין שתי המדינות, היות שכמה מהנהרות הגדולים בצפון הודו, בהם נהר הבראהמאפוטרה, בו תלויים מיליונים, עובר גם בטיבט. סין הכריזה לאחרונה כי היא בונה סכר על הברהמאפוטרה, לו קראה יארלונג צנגפו, ובכך אימתה חששות הודיים כי השלטונות בסין ינסו להסיט את מי נהר לעבר החקלאים הסיניים.

 

נקודת מחלוקת חשובה וברורה, שמגמדת את הסוגיות האחרות ואף גורמת לחלקן היא הגבול בין שתי המדינות, המשתרע על פני 4,000 קילומטרים. כחצי מאה לאחר הפלישה הסינית להודו, הגבול עדיין אינו מוגדר בחלקו הגדול ומהווה בסיס למחלוקות קשות. עד לאחרונה, נראה היה שהמדינות יוכלו לפתור את הסכסוך. הפתרון הברור, במסגרתו שני הצדדים מקבלים את המצב הקיים ומחליפים ביניהם רק חלק מהשטח כדי לשמור על כבודם, זוכה לתמיכת סין אך מנהיגי הודו האמינו שהדבר בלתי אפשרי מבחינה פוליטית. עם זאת, בשנת 2003 ממשלה בראשות של מפלגת בהראטיה ג'נאטה הלאומנית פתחה בניסיון מרשים להגיע לשלום. הודו הכריזה לראשונה שהיא מוכנה להתפשר על השטחים, ונראה שסין מוכנה ללכת לקראתה. הוכנה טיוטת הסכם בשנת 2005, שכללה עקרונות מנחים ופרמטרים פוליטיים להסכם הסופי וציינה שבהסכם לא יכללו חילופי שטחים שיושבו - רמז כי סין ויתרה על טענת הבעלות לטוואנג. אך התקוות התפוגגו לאחר שכמה דיפלומטים סינים חזרו שוב על הדרישה לרוב החלק הצפון-מזרחי של הודו, לו מתייחסת התקשורת במדינה בתור דרום טיבט הסינית. סין גם החלה להנפיק אשרות כניסה מיוחדות להודים מארונצ'ל וקשמיר, לאחר שסירבה להעניק אשרה לבכיר הודי מארונצ'ל בטענה שהוא למעשה סיני. סין גם התנגדה להלוואה בסך 60 מיליון דולר להודו מהבנק לפיתוח אסיה, בטענה כי חלק מהכסף יועד לתוכניות בארונצ'ל. בכיר סיני תיאר את ביקור סינג בטוואנג לפני הבחירות במדינה בשנה שעברה כ"מסוכן ופרובוקטיבי". אנליסטים סינים הזהירו כי מרמזים אלה עולה שסין שינתה באופן רשמי את עמדתה בנוגע לקו הגבול - כפי שחשדה כבר הודו. אף אחד בשתי המדינות אינו צופה הסדר בעתיד הקרוב.

 

הבעיה הגדולה הנוספת המעיבה על יחסי הודו-סין היא טיבט. הדלאי לאמה וממשלתו הגולה מצאו מקלט בהודו מאז 1959 וסין מאשימה אותו ואת מארחיו במרידות החוזרות ונשנות. ההתקוממות הטיבטית במארס 2008 - הגדולה זה עשרות שנים - הייתה נקודת מפנה חשובה בסכסוך בין הודו לסין. היא הובילה את סין להפעיל לחצים עצומים על הודו למגר את ההפגנות הטיבטיות האנטי-סיניות שפרצו במדינה - במיוחד ההפגנה שנועדה לסכל את מעברו של הלפיד האולימפי דרך דלהי לבייג'ין. ממשלת הודו מצידה טוענת שאינה יכולה לעשות דבר כדי להגביל את הדלאי לאמה, אך פיקחה על ההפגנה ומנעה מעיתונאים זרים ללוותו לביקור בטוואנג. לאחר מותו, סין תנסה לקבוע מי יהיה הדאלאי לאמה הבא, כפי שעשתה במקרה של דלאי לאמה אחרים. באופן תיאורטי הדבר יביא להפוגה משמעותית ביחסים בין הודו לסין, אך הדבר יקרה רק אם הסינים יצליחו לשכנע את הטיבטים כי הדלאי לאמה שיבחרו הוא הבחירה הנכונה - אפשרות אשר נראית בלתי סבירה. אב המנזר המרכזי בטוואנג, טולקו רינפוש, מקווה שהדלאי לאמה הבא ייוולד בטוואנג. המקום המרוחק והשליו הזה גרם לסכסוך חריף בין מדינות, אך אם משאלתו של אב המנזר תתגשם - הסכסוך רק יחמיר.

 

גם דעת הקהל הסינית נוטה והולכת נגד הודו. לפי סקר אחרון שנערך על ידי הבי.בי.סי, היחס הסיני להודו התקרר באופן משמעותי, כש-47% מהמשיבים ענו כי הם רואים את המדינה באופן שלילי. לפי הסקר, גם 38% מההודים רואים את סין באופן שלילי. למעשה, זה המצב מאז התבוסה של הודו ב-1962.

לייבסיטי - בניית אתרים