הקהילה הגאה בסין

 

מחקרים מדעיים אשר נערכו לאחרונה מצביעים על העובדה המרעישה כי עשירית מאוכלוסיית ארה"ב מוגדרת כהומו-לסבית, או לצורך העניין אוכלוסייה גאה. חלקם אומנם מסתירים את זהותם המינית, אולם התפיסה המקובלת היום, הינה כי עשירית מאוכלוסיית העולם נוטה במובהק לכיוון המין הזהה.

 

כידוע לכל, אוכלוסיית סין הינה הגדולה בעולם ומונה יותר מ- 1.3 מיליארד נפש, ועל פי כלל אצבע זה, הרי שבסין המודרנית 130 מיליון הומו-לסבים! הכצעקתה?

 

ישנן כמה הערכות הנוגעות למספרם של בעלי הנטייה החד מינית בסין. על פי דו"ח שנערך בחסות העיתון היומי China Daily מדובר בכ- 30 מליון גאים וגאות (2.3% מהאוכלוסיה) ואילו על פי מסמכים ממשלתיים ומחקרים אקדמיים ישנם רק כ- 15 מיליון בעלי נטייה חד מינית ברפובליקה כולה. המספרים האמיתיים אינם חד משמעיים מאחר וכפי שיעידו הסינים עצמם, רבים מהם לא יצהירו בגלוי על נטייתם החד מינית. בהשוואה לאחוזים הגבוהים יותר משמעותית של בעלי נטייה דומה במדינות אחרות בעולם, הערכות אלו רחוקות מלשכנע.

 

"עדיין קשה מאד להיות הומוסקסואל בסין" מצהיר אחד הגאים על פי דיווח של ה- "”China Daily (אחד העיתונים הנפוצים ביותר במדינה) "תחת לחץ המשפחה והחברה, מרבית הגאים אינם מעיזים לחשוף את נטייתם המינית ובשל כך אף נאלצים לשאת את אחד מבני המין השני".

 

המילה הרשמית הסינית להומוסקסואל היא טונג סינג ליאן (Tongxinglian), פרוש המילה הוא אהבה בין בני אותו מין, ואילו במקום המינוח הרשמי והארוך, השימוש הנפוץ היומיומי בין חברי הקהילה הוא במילה "טונגג'ה" (Tongzhi)  שמשמעה בפשטות "חבר" או במילה "נוטונגג'ה" (nu tongzhi) "חברה". הלסביות להבדיל מההומוסקסואלים מכנות עצמן "להדזה" ((Lazi או "ללה" (lala) שהן בעצם הגרסה הסינית לכינוי הלטיני “lesbian”.

 

שורשיה של המסורת הסינית בכל הנוגע לאהבת גברים, בדומה למסורת היוונית, נעוצים בתקופה הפרה הסטורית. מעשיות רבות מהתקופה הקדומה (500 לפנה"ס) מתארות  את החיבה העזה שרחשו הגברים מבני מעמד האצולה זה לזה, חיבה שבעתה נחשבה למסורת מכובדת וארוכת ימים.

 

בימי שושלת האן (260 לפנה"ס – 220 לספירה) נמשכה המסורת של יחסים בי סקסואליים פתוחים. אחד מהמושגים הסיניים המוכרים ביותר בניב המנדריני לאהבה בין גברים "תשוקת השרווול החתוך" ("The passion of the cut sleeve”) נעוץ במעשייה המיוחסת לחיבתו של הקיסר איי (Ai) לגביר המועדף עליו, דונג סיאן (Dong Xian). הסיפור מספר על דונג סיאן שנרדם יום אחד בעודו שעון על שרווולו של הקיסר, כאשר ניסה הקיסר לקום ממקומו, העדיף לקרוע את שרוולו מאשר להטריד את שנתו של יקירו.

 

מלומד סיני ידוע בשם פאן גוואנגדאן (Pan Guangdan) הגיע למסקנה שכמעט כל קיסר משושלת האן (Han) החזיק במאהב אחד או יותר. ישנם גם תיאורים של יחסים לסביים בכמה מספרי ההיסטוריה הסיניים.

ההנחה היא שההומוסקסואליות פרחה גם בימי שושלות סונג, מינג וצ'ינג (Song, Ming, Qing) ולא נרדפה בצורה בולטת, זאת בהשוואה לרדיפתם של ההומוסקסואלים באירופה הקתולית בימי הביניים.

 

ומה יחס הדת בסין המסורתית לתופעת ההומוסקסואליות? למעשה, כל הדתות הדומיננטיות בסין הקדומה הביעו את התנגדותן למערכות יחסים בין בני אותו המין אבל לא ליחסי מין בין אותו המין. הרציונל הינו כי מערכות יחסים פורשו כגורם מפריע להמשך קיום השושלת המשפחתית, בעוד שיחסי מין בלבד לא פגעו במרקם החברתי ובהמשכיות. אף לא אחת מהדתות הגדולות בסין ראתה באקטים ויחסי מין הומוסקסואליים מעשה חטא,  בניגוד בולט לעמדתן של הדתות הנוצריות.  ולראיה ,הקוד הקונפוציאני (קוד האתיקה הרווח בסין עד ימינו) אינו כולל יחסים חד מיניים ברשימת חטאיו, כל עוד האדם מבצע את מטלותיו וממשיך את השושלת המשפחתית, יחסיו עם גברים (במקרה זה מוזכרים יחסים הומוסקסואליים בלבד) הם עניינו הפרטי ואינם מעניינה של החברה.

 

עם כינון הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949, מבחינה משפטית, הומוסקסואליות היוותה את אחד מהסעיפים אשר הגדירו את המונח "חוליגניות". כמו כן, הומוסקסואליות סווגה רישמית כמחלת נפש. בהתאם, עד לסוף שנות ה- 90 של המאה ה- 20 קשה לאתר התייחסות רשמית של הממשל לתופעת ההומסקסואליות בסין, כאשר לכאורה לא התקיימה בסין קהילה גאה תחת השלטון הקומוניסטי, טענה אשר יש להניח שגויה מהיסוד. 

 

בתחילת שנות ה- 2000 המושג "חוליגניות" (אשר כאמור הכיל את ההומוסקסואליות כאחד ממרכיביו) הוסר מהגדרות החוק הפלילי , וב- 20 לאפריל 2001 הוצאה ההומוסקסואליות מסיווג מחלות הנפש המוכרות בסין. ההשלכה המיידית הינה כי היום הומוסקסואליות מותרת בסין על פי חוק.

 

האם סין הפכה להיות מובילת דרך ביחסיה עם הקהילה הגאה? הדעות חלוקות. על אף שלא קיים כל חוק בסין האוסר על הומוסקסואליות או על יחסים חד-מיניים בכלל, הרשויות הסיניות עדיין מסרבות בכל תוקף לתמוך בזכויות הגאים או לקדם סוגיות בעלות אופי גאה, בתחומי ממון וירושה למשל. כמו כן, נישואים חד מיניים אסורים בסין כברוב מדינות העולם.

 

בערים הגדולות כדוגמת שנחאי (Shanghai), בייג'ינג (Beijing), גוואנגג'ו (Guangzhou), שנג'ן (Shenzhen) ועוד ואפילו בערים הקטנות הנידחות יותר,  ניתן למצוא מועדונים, בתי תה, סאונות ומרכזי תמיכה שקמו בלעדית לשרת את חברי הקהילה, בדומה להתפתחות הסצנה ה"עליזה" בשאר מדינות העולם.  כמו כן, קיימים בסין אתרי מפגש פורמליים פחות כדוגמת פרקים ציבוריים, בתי רחצה, קניונים וכמובן שירותים ציבוריים.

 

חשוב לציין כי האינרנט היווה פריצת דרך משמעותית בפעילות הקהילה הגאה בסין, אשר נעדרת הנהגה פורמאלית ומוסדות מאורגנים, עם מאות ואלפי אתרים פרטיים וקבוצתיים המציעים שירותי ייעוץ ותמיכה לחברים. למרות שחדשות לפרקים פושטת המשטרה וסוגרת אתרים, עדיין נשאר האינטרנט כלי חשוב המשמש את הקהילה.

 

יחד עם זה, בשל העובדה כי 55% מאוכלוסיית סין מוגדרת ככפרית ומתגוררת הרחק בפריפריה, בה הנגישות לאינטרנט מוגבלת מאוד, יש להניח כי באזורים אלו מתעלמים כליל מתופעת ההומוסקסואליות, שבמרבית המקרים עדיין נתפסת ומסווגת כמחלה בעיני הציבור והשלטונות כאחד.

 

ולסיכום, ידיעה מרעישה שהתפרסמה ב- 31 לדצמבר 2009 בעיתון היומי China Daily מודיעה על פתיחתו של גיי בר (gay bar) במימון ממשלתי הראשון בתולדות הרפובליקה. הבר "העליז" תוכנן להיפתח ב- 1 לדצמבר אך עקב חשש שהביעו רבים מלקוחותיו הפוטנציאליים מחשיפה תקשורתית ואפלייה ציבורית נדחתה הפתיחה בשלושה שבועות.

 

קבלה מחד ואפלייה קשה מנגד מתארים היטב את התחושה הרווחת בימינו בסין כלפי נטייה חד מינית על כל גווניה אך נראה שסין כמדינה מתפתחת מתחקה אחר המדינות המפותחות גם בנושא זה וצועדת לקראת שווויון.   

 

לייבסיטי - בניית אתרים