חינוך לגיל הרך בסין


ככל שסין נפתחת ונחשפת למערב, כך מתחדד הקונפליקט בין הערכים והרעיונות החדשים ובין החינוך המסורתי לגיל הרך בכל הנוגע לשיטות החינוך הראויות ולמטרות החינוך, כגון יצירתיות, אוטונומיות וחשיבה ביקורתית.

 

אתגר נוסף העומד בפני החינוך המסורתי לגיל הרך במדינה נעוץ  בשינוי המבנה המשפחתי בסין בשלושים שנה האחרונות.  מדיניות הילד היחיד, בה ניתן למשפחה עירונית להביא לעולם ילד אחד בלבד, גרמה לשינוי בתפקיד ותיפקוד המשפחה ולשינוי מהותי בתהליך גידול וחינוך ילדים בכלל. שינויים אלה מעלים את הדאגה להשפעות המזיקות של פינוק יתר ועודף תשומת לב שמעניקות משפחות סיניות לילד היחיד שלהן. במחקר שנערך על משפחות עם ילד יחיד באזור בייגי'נג נמצא כי ה"קיסרים" וה"נסיכות" הקטנים הינם אגוצנטרים, פחות מתמידים ופחות משתפי פעולה מילדים שלהם יש אחים. השאלה היא כיצד ילדים כאלה מסתגלים למסגרות לימודיות והאם המסגרות עצמן משתנות בהתאם?

 

עד גיל 6, שהוא הגיל בו נכנסים הילדים בסין למערכת החינוך הממלכתית, קיימים כיום בסין שלושה סוגים של מסגרות חינוך לגיל הרך: פעוטונים, גני ילדים ותוכניות פרה-לימודיות. בדומה לישראל, פעוטונים מיועדים לילדים עד גיל 3, ובהם קבוצות קטנות של ילדים ומס' רב של מטפלים המספקים טיפול מהיר ומושקע לכל ילד וילד. בגילאים אלה עיקר הדאגה והטיפול הם פיסיים ולכן העובדים מוכשרים כמטפלים ולא כמורים.

 

בסין, המונח "גן ילדים" מתייחס למסגרת של יום שלם עבור ילדים בין הגילים 3-6. יש לזכור כי רק 20% לערך מהילדים בגילאים אלה פוקדים את גני הילדים בסין. השאר המתחנכים בבית או במוסדות לא רשומים, פעמים רבות בכפרים או בשכונות עניות יותר של הערים הגדולות. מאידך, מסגרות אלה צוברות תאוצה בשנים האחרונות בקרב משפחות עירוניות, ממעמד סוציו-אקונומי ממוצע ומעלה.

 

למסגרת זו שתי מטרות: טיפול וכן הקניית כלים לרכישת השכלה עתידית. מקורות שונים עוסקים בעריכת התכנים הנלמדים בגני הילדים – הממשלה עצמה, חברות פרטיות ברשיון הממשלה, קהילות שכונתיות שונות ו"יחידות עבודה". "יחידות עבודה" אלה הינן יחידות המופעלות ע"י הממשל המרכזי בסין, האנשים הבחרים בהן מתגוררים ועובדים באותו מקום, כמו מפעל מסוים או קולג' כלשהו. במסגרות אלו, הופך החינוך למטרה ראשית ואילו הטיפול הפיסי הילד הופך למשני. לכן בכיתות הגן מצויים בדרך כלל שני מורים ומטפלת אחת לכל קבוצת גיל (3, 4 ו-5). יחד עם זאת, גם בריאות הילדים אינה מוזנחת ובכל גן כזה מועסק לפחות רופא אחד במשרה מלאה וכמו כן ניתנת תשומת לב מיוחדת להזנת הילדים והם גם מקבלים חיסונים במקום.  

 

במקביל, קיימת בסין מסגרת חינוך אלטרנטיבית לגיל הרך – תוכניות פרה-לימודיות. תוכניות אלה הינן חלק אינטגרלי מביה"ס היסודי והיא מציעה בדרך כלל מסגרת לחצי יום בלבד עבור ילדים אשר עתידים להכנס לביה"ס בתוך שנה. במסגרת זו קיים דגש רב מאוד על השגים אקדמים ובה מועסקים מורים בלבד, בדומה לביה"ס היסודי הרגיל. 

  

מה אם כן מכילה תוכנית הלימודים לגיל הרך בסין? ובכן הרבה...לשון, חשבון, אמנות, מוסיקה, חינוך גופני וידע כללי המורכב ממדעים ומדעי החברה. בכל שעת שיעור ישנה התמקדות בנושא מסוים מתוך תוכנית הלימודים. למשל, בשיעורי לשון לומדים הילדים לקרוא ולכתוב סימניות סיניות פשוטות; בחשבון, נלמדים מספרים, ופעולות חשבוניות פשוטות כגון חיבור.

 

הדגש המושם על למידה משתנה בהתאם לגיל ולמסגרת החינוכית אבל הורים רבים, כך עולה ממחקר נוסף בתחום, רוצים שילדיהם יתחילו ללמוד בגיל צעיר ככל האפשר, לעיתים אף צעיר מיכולתם האמיתית. הורים אלה, כמו הורים הדומים להם בעולם המערבי,מאמינים כי לימודים בגיל צעיר יהוו "קרש קפיצה" ויתרון תחרותי עבור ילדיהם בעתיד, ויתפחו בפניהם יותר אפשרויות להתקדמות בחיים ובעבודה כשיהיו מבוגרים. הורים כאלה מוצאים מסגרות מתאימות וגם בתי הספר הממלכתיים עצמם, פועלים אחר כך בצורה סלקטיבית בבואם לסנן "מועמדים" – תלמידים. כבר בתי ספר יסודיים רבים בסין כיום מפעילים שיטות סלקציה לבחירת תלמידים בעלי השגים אקדמים יוצאי דופן על פני אחרים.

 

יש לזכור גם, כי הסביבה החינוכית לגיל הרך בסין מהווה גורם בעל השפעה על התפתחותו של הילד ומאוחר יותר על החברה כולה, זאת משום שלשיטות הלימוד (לימוד בקבוצות ולא באופן אינדיבידואלי), סדר היום במסגרת החינוכית (יום שלם המחולק לשיעורים הכוללים מעבר ללימודים עצמם גם ארוחות ורכישת כישורים חברתיים במשחק), דפוסי השלטת המשמעת (הקשבה מלאה בשיעורים נדרשת ולרוב ניתן כבוד מלא למורים. הפרעות לסדר מטופלות בעונשים חינוכיים כגון הסבר וביקורת פומביים של המורה לגבי טעות שנעשתה או הפרעה של תלמיד) ואפילו לסביבה הפיסית של הגנים (סגורים, מגודרים ושמורים היטב אך צבעוניים ומזמינים מבפנים בדומה לגבי ילדים אמריקאים) ישנם השלכות על חינוכם של דורות שלמים. אומנם, כיום עדיין פחות ממחצית הילדים בגילאי 3-6 רשומים במגרות לימודיות רשמיות אך מספרים אלה הולכים ומשתנים והורים רבים יותר מודעים לחשיבות מסגרות אלה לעתיד ילדיהם ועושים רבות על מנת לאפשר להם לשלוח את ילדם היחיד אליהן.

לסיכום, ניתן לקבוע כי מסגרות החינוך לגיל הרך בסין, על אף הדימיון על פני השטח למסגרות מערביות מקבילות, עדיין שונות מהותית מבחינת התכנים והערכים שהן מקדמות. כך למשל, הדגש הוא על הקבוצה ולא הפרט, על היחד ולא על השגים אישיים. מאידך, כבר כיום נראה כי גם דפוסים אלה משתנים ובסין, כבכל העולם המערבי, הורים הופכים מעורבים עם יכולות החלטה ושליטה על תוואי החינוך של ילדיהם, ובעיקר מעוניינים שלילדיהם הפרטיים והיחידים יהיה יתרון תחרותי על פני חבריהם מגיל צעיר ככל האפשר. לפיכך, מעניין יהיה לראות אילו רפורמות יחולו בסין בשנים הקרובות בתחום החינוך לגיל הרך. רפורמות אשר להן בוודאי יהיו השלכות חברתיות, כלכליות ואחרות בטווח הרחוק.

לייבסיטי - בניית אתרים