מחוז נינגסיה – סקירה מגזרית 

 

מחוז נינגסיה הינו הקטן שבמחוזות סין ושטחו עומד על 66400 קמ"ר בלבד. גבולות המחוז הינם מחוז שאנסי במזרח, מחוז גאנסו בדרום ובמערב, והחומה הסינית ומעברה מונגוליה הפנימית בצפון.

המחוז מדברי באופייו וזורם בו הנהר הצהוב. האקלים בנינגסיה יבשתי. הטמפרטורה השנתית נעה בין 5-9 מעלות. בירת המחוז הינה העיר יינצ'ואן.

אוכלוסיית נינגסיה מונה 6.1 מיליון נפש בלבד, אוכלוסיה דלילה במיוחד במדינה מאוכלסת כסין. 30% מאוכלוסיית המחוז הינם ממיעוט החווי – מיעוט מוסלמי ממוצא סיני אתני (בניגוד למיעוטים מוסלמים אחרים אשר אינם סינים מבחינה אתנית). בשל מרקם אנושי מיוחד זה, נינגסיה מוגדר כמחוז אוטונומי בסין.

המחוז הינו חקלאי בבסיסו, אולם תעשיות חדשות החלו לחדור כבר עם כינונה של הרפובליקה הסינית בשנת 1949. ראשית, ניתנה דחיפה גדולה של פיתוח לתחומי החקלאות המסורתיים ע"י הרחבה של מערכות השקיה מתקדמות לאורך הנהר הצהוב. בנוסף כבר בשנת 1958 נפתחה מסילת הרכבת של באוטאו-לאנג'ואו, אשר יצרה נתיב תחבורה ישיר ומהיר בין המחוז המערבי שכוח האל לבין המחוזות המזרחיים המפותחים יותר.  נתיב זה הוביל למגוון התפתחויות ופיתוחים כלכליים. ראשית, אפשרות להובלה של שפע המוצרים החקלאיים המיוצרים במחוז וליצוא שלהם למחוזות אחרים בסין הרעבה של אותם ימים. שנית, נוצרה אפשרות להובלה של מינראליים - חומר גלם הנמצא בשפע בנינגסיה - מן המחוז לשני מוקדי ייצור תעשייתיים: באוטאו בצפון-מזרח במונגוליה הפנימית ולאנג'ואו בדרום מערב מחוז גאנסו.

 

התעשיות העיקריות במחוז הנן:

 

1. תעשיית הפחם – כרייה ועיבוד. משאבי המינראליים של נינגסיה כוללים סוגים שונים של פחם (פחם עץ, ביטומני פחם ופחם בישול) הנכרים מתוך ארבעה שדות פחם עיקריים הפזורים ברחבי המחוז: בצפון, ליד גבול מונגוליה; באזור המערבי-מרכזי של המחוז; במזרח-מרכז המחוז ובדרום המחוז.  

2. תעשיית כימיקלים – בשנת 2000 החל יצור כימיקלים במזרח המחוז, ליד יינחואן. עם הפיתוח המואץ של תעשיית הכרייה במחוז התגלו מרבצים נוספים של חומרי גלם רבים בנוסף על פחם, כגון: נפט, גז טבעי, גבס, אבן חול וקוורץ, סיליקה (צורן דו-חמצני) ואבן סיד.


3. ייצור אנרגיה תרמית - מוקדי תעשיה זו ממוקמים בערים יינחואן, צ'ינגטונגקשיה, שיזווישאן וווז'ונג – כולן ידועות יחד כ"אזור התעשייה של הר הלאן". במבט על של לווין ניתן לראות רצועת זיהום ברורה מעל איזור זה, הנובעת מעיבוד הפחם לאנרגיה. ישנם כיום במחוז נינגסיה חמש תחנות כוח גדולות ועוד מס' תחנות כוח בינוניות המייצרות ומספקות חשמל גם לכפרים המרוחקים ביותר. בין תחנות כוח אלה ניתן למצוא את תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית של צ'ינגטונג על הנהר הצהוב ושלוש תחנות כוח תרמיות נוספות. תחנת כוח נוספת המופעלת ע"י הצתה של פחם – תחנת הכוח של דאבא שתספק בעתיד שני מליון קילו הרץ - נמצאת כיום בשלבי בניה.  תחנות נוספות הנמצאות כיום בשלבי בניה הנן תחנות הכוח בסמוך לשאפוטאו ודאליושו. תחנת הכוח ב שאפוטאו הוכרזה באופן רשמי כאחד מעשרת פרויקטי המפתח בתוכנית החומש הלאומית לפיתוח הכלכלי של מחוזות פנים-המדינה העניים. בתוכנית זו כלולה גם מתודולוגיה להפקת אנרגיה בצורה "ירוקה" וידידותית  לסביבה, על מנת להתחיל ולהגבר על זיהום האוויר המסיבי של האזור ושל ערי התעשייה של סין באופן גורף.   
 

4. תעשיית צמר - תחום התמחות היסטורי של המחוז הינו גידול כבשים שמוצאן ממונגוליה והצמר שלהן איכותי במיוחד.   
 

5. תעשיית בשר כבש בשחיטת ההכשר המוסלמי "הלאל". 
 

6. גידול חזירים - למרות שאכילת חזיר אסורה בקרב מיעוט החווי, התמחות נוספת של אוכלוסיית מחוז נינגסיה הינה השבחה וגידול חזירים. 
 

7. תעשיית תיירות, כולל תיירות "אקסטרים", של טיולי ג'יפים בערבות ובמדבריות.

לייבסיטי - בניית אתרים