מרבית המבנים בסין יהרסו בעשרים השנה הקרובות

 

לפי מחקר חדש של משרד הבינוי בסין, יותר ממחצית המבנים בסין עתידים להיהרס ולהיבנות מחדש בעשרים השנה הקרובות, עובדה אשר מפנה את חיצי הביקורת לאיכות הבניה הירודה בסין, אשר הינה הגורם המרכזי לתוחלת החיים הקצרה של המבנים בסין.

 

צ'ן הוואי, בכיר במשרד הבינוי הסין, הצהיר החודש כי בתים שניבנו לפני שנת 1999 יהרסו ויבנו מחדש במהלך שני העשורים הקרובים. צ'ן הוסיף כי רק מבנים היסטוריים אשר יוגדרו כאתרי מורשת לאומיים ישומרו.

 

צ'ן הוסיף והסביר, כי מבנים אשר ניבנו לפני שנת  1949 כבר אינם כשירים לשימוש בשל כשלי בטיחות בסיסיים. בשנים 1949-1979 בלהט המהפכה הקומוניסטית והצורך בהקמת תשתית חדשה במדינה הצעירה, הוקמו מבנים רבים מבלי להתייחס לאיכות הבניה ותוחלת החיים הצפויה שלה. "בהתחשב בצמיחה הכלכלית המהירה של סין אין לבקר את האיכות הירודה של הבניה עד שנת 1999, בניה אשר שירתה כמנוף מרכזי בפיתוח ערים, שכונות ואזורי תעשיה חדשים בסין. משנת 1999, לעומת זאת, חל שיפור דרמטי באיכות הבניה". לטענתו בעית הבניה הירודה ידועה בסין, והשלטונות נותנים את הדעת על פתרון מזה שנים לא מעטות.  

 

צ'יו לאושינג, סגן שר הבינוי הסיני, טען בחודש אפריל כי תוחלת החיים של הבתים הסיניים הינה קצרה במיוחד – 25 עד 30 שנה, בעוד שהמבנים בבריטניה למשל עומדים על תילם לפחות 132 שנה, ובארה"ב 74 שנה.

 

סין ידועה כמוקד הבניה והפיתוח של העולם בשנים האחרונות. בעשור האחרון בלבד, ניבנו בסין יותר משני מיליארד מטרים רבועים של מבנים בשנה. בכל שנה צורכת סין 40% מתוצרת המלט והפלדה בעולם. כ- 40% משטחי הבניה והפיתוח בסין בשנה, מגיעים משטחים בהם נהרסו המבנים המקוריים.

 

אולם במקביל לקולות המייחסים את סוגיית הרס הבתים בלעדית לרמת הבניה הירודה, מפנים רבים אחרים אצבע מאשימה כלפי בעליי העניין, בעיקר יזמי נדל"ן אשר מצליחים להשיג אדמה זולה יחסית באמתלה הבדויה של אי כשירות הבתים הבנויים בשטח. הבעיה מחריפה כאשר התהליך כולו מלווה בתכנון עירוני לקוי והיעדר תשתיות רווחה רלוונטיות. לי דשיאנג, דיקן הפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת צ'ינגחואה המפורסמת בסין, טוען למשל כי בעוד שבתים רבים שניבנו לפני שנות ה- 70 אכן היו עם ליקויי בטיחות משמעותיים, הרי שבתים שניבנו החל משנות ה- 70 אינם בהכרח במצב המחייב הריסה ובניה מחודשת, ומדובר פה באינטרס כלכלי של בעלי עניין בלבד. גורמים מקצועיים רבים באקדמיה הסינית מסכימים עם טענה זאת. גם חוגים כלכליים מצביעים על כך שהרס הבתים הוותיקים ובניית גורדי שחקים חדשים תרם לעליה המטאורית של מחירי הדיור, עובדה אשר מערערת את היציבות החברתית בסין בשל יצירת פערי מעמדות חדשים – אלה שיכולים ואלה שאינם יכולים לרכוש דירה חדשה בעיר.

 

גם אלמנט פסולת הבניין משמש טיעון מרכזי כנגד מדיניות הריסת הבתים. פסולת בנין בסין מהווה בין 30-40% מכלל פסולת הערים.  הקמת מבנה בסדר גודל של 10,000 מטר רבוע מייצרת בסביבות 500-600 טון אשפה. הרס בנין בסדר גדול דומה מייצרת  7000-12,000 טון אשפה. נתונים אלו, מן הסתם, אינם מתיישבים עם המגמה הירוקה שמאמצת ממשלת סין בשנים האחרונות.

 

תהליך העיור המהיר שחווה סין משנה דרמטית את פיזור האוכלוסין בסין, כאשר בשנת 2015 הצפי הינו כי 50% מאוכלוסיית סין תוגדר עירונית (כיום מדובר על 45% לערך, כאשר עד לפני שלושים שנה רק 30% מאוכלוסיית סין התגוררה בערים). מומחים רבים מצביעים על כך שהפתרון לבעיית הדיור בערים איננה הרס מבנים קיימים ובניית גורדי שחקים, אלא הקמת שכונות וערים חדשות מחוץ לערים, בפרברים או בערי לוויין.

 

לייבסיטי - בניית אתרים