החשיבות הכלכלית של ענף החקלאות בסין

 

עיני כל העולם נשואות לסין ולנס הכלכלי אשר מאפיין אותה ב- 30 שנה האחרונות. המדינות המפותחות מתרכזות  בתפוקה אשר יוצאת מסין דרך ייצור ורכש מחד, ובהשקעות בתשתיות בסין ובחדירה לפלח שוק אדיר זה מאידך. למרבה האירוניה, נידמה כי הסקטור המרכזי והגדול ביותר בכלכלת סין, דהיינו, הסקטור החקלאי, נשכח ונותר מאחור.

 

עם כינון הרפובליקה העממית של סין ב- 1949, ירשה הממשלה הצעירה מדינה חרבה והרוסה, תשושה ממלחמות ממושכות, כיבוש, אסונות טבע, רעב, הזנחה והיעדר תשתיות.

 

תחת הנהגתו של מאו דזה דונג הנהיגה הממשלה הסינית רפורמת אדמות מקיפה, אשר כללה חלוקה מחדש של עתודות הקרקע באופן שוויוני בין החקלאים. התוצאה הייתה עליה בנכונות ובמוטיבציית החקלאים לעבד את הקרקע ותרם לעליה משמעותית בתפוקה החקלאית. אולם, היעדר טכנולוגיה מתקדמת לא אפשר לענף לפרוץ קדימה, ותקופתו של מאו (1949-1976) מאופיינת בעלייה איטית בתפוקה החקלאית, עם פרקים בודדים כדוגמת 1953-57 בהם הצמיחה הגיעה ל- 4.5% בממוצע. האיכר פעל דרך קואופרטיביים ובדרך כלל היה מנוע מהתנהלות עצמאית לחלוטין.   

 

בתקופתו של מאו חשיבותה של החקלאות הייתה בעיקר קונספטואלית. האיכר הסיני, בדומה לפועל הסובייטי,  היווה למעשה את הסמל של מאבק המעמדות והדוקטרינה הקומוניסטית, בגרסתה הסינית. האיכר ומגלו המונף אל על ייצגו את האתוס של הרפובליקה העממית של סין. 

 

עם עלייתו של דנג סיאו פינג והנהגת מדיניות הדלת הפתוחה ב- 1978, גם מקומו של ענף החקלאות לא ניפקד ברפורמות האדירות שמחקו את הסדר הישן. הממשלה הסינית הסבה את הסקטור החקלאי הריכוזי לשיטה בה כל משק מתנהל כיחידה עצמאית, ומתוגמל בהתאם לתפוקה שלו.המבנה הריכוזי של קומונות (כדוגמת הקולחוזים) וקשרי הגומלין בין חברות ממשלתיות והמשקים נעלם. התוצאה המיידית בשנים 1978-84 הייתה עליה בתפוקה החקלאית בשיעור כפול מהממוצע השנתי ב- 25 השנים שקדמו.    

 

הרפורמות גרמו לחוקי השוק החופשי של היצע וביקוש לאזן ייצור וחלוקת משאבים, ויצרו אווירה חיובית ומעודדת בקרב החקלאים. בהחלט ניתן לומר שהרפורמות היטיבו עם ענף החקלאות בסין, אולם אליה וקוץ בה – הצמיחה הכלכלית באופן יחסי לשאר הסקטורים בכלכלה הסינית איטית ומפגרת משמעותית. 

 

מהו, אם כן, התפקיד הכלכלי של ענף החקלאות בסין של ימינו?

1. הבטחת מזון. במדינה כה גדולה ומאוכלסת כסין, עם חמישית מפיות העולם להאכיל,

הקונספט של הבטחת מזון הינו אקוטי. משימת "האכלת" כל התושבים הסינים היוותה אתגר לשליטי סין השונים לאורך כל ההיסטוריה שלה.

 

2. יציבות פוליטית וחברתית. האיכר הסיני, נושא נס המרד הקומוניסטי, מאופיין ברטוריקה הסינית כבעל רוח עצמאית ומרדנית, אשר בעבר התקומם כנגד מנהיגים ועוולות שפגעו בו. רעב, מלחמות ושאר מצבים קיצוניים היוו סיבות או אצטלות מרכזיות להתקוממויות איכרים. בהתחשב בעובדה שמאז ומעולם האיכרים בסין היוו את הקבוצה הגדולה ביותר באוכלוסיה (כ- 60% כיום, ומשמעותית יותר בעבר), ניתן להבין את החשיבות המכרעת  אשר מיוחסת למצבם ומודעותם הפוליטית-חברתית של האיכרים. המונח הסיני "דה-לואן" – כאוס גדול, מתאר את הסיטואציה ממנה נשמר השלטון הסיני, ובהתאם הקונצנזוס הוא שלא תיתכן יציבות שלטונית ללא תמיכתם הפאסיבית של החקלאים.

 

3. כלי תעסוקתי. לאור העובדה כי ענף החקלאות הסיני סובל ביודעין מאבטלה סמויה  ואף גלויה רחבות היקף, נידמה כי אין כל ערך לכלי התעסוקתי שבו. אולם, ענף החקלאות מעסיק במישרין כ- 60% מהאוכלוסייה העובדת בסין, ובהתאם, על אף חוסר היעילות שבו, לולא יתקיים קשה לתאר איך תמצא חלופה תעסוקתית למסה קריטית כזאת.

 

4. תוצר לאומי לנפש. כפי שכבר צוין בתחילת שנות ה- 80 עלתה תפוקת החקלאות ובהתאם גדל חלקה היחסי בתוצר הלאומי לנפש, מ- 30% בשנת 1980 ל- 33% בשנת 1983. אולם מגמה זאת התהפכה מאז, ובשנת 2003 חלקה היחסי של החקלאות בתוצר לאומי לנפש ירד ל- 14%. על אף הירידה הגדולה בחלקו של ענף החקלאות ביחס לענפים אחרים בכלכלה הסינית, 14% מהווים עדיין חלק בלתי מבוטל בסך התוצר הלאומי ואין לבטלם.

 

 מהם המכשולים העיקריים העומדים בדרכו של ענף החקלאות בסין?

1. מחסור במשאבים טבעיים ואסונות טבע. גם היום, בתחילת המאה ה- 21, סין עדיין מתמודדת עם כמה וכמה פגעים אקולוגיים חמורים, חלקם תוצר של הזנחה ממושכת וטעויות של ממשלותיה לאורך השנים, וחלקם הינם תולדה של "אמא אדמה". הבעיות העיקריות הינן בתחום המים, דהיינו, מחסור במים, בזבוז מים (שיטפונות), ואיכות דלה של מים. בהקשר החקלאי השקיה הינה הבעיה המרכזית.

 

2. השכלה.מסמכים רשמיים של הממשל הסיני מעידים כי מיוחסת חשיבות רבה להשכלת האיכרים, בעיקר בהקשר של כמות מול איכות. ככל שרמת ההשכלה תהיה גבוהה יותר, כך תצלח יכולתם של האיכרים להטמיע טכנולוגיות חדשות, שיטות עבודה מתקדמות וכיוצא בזה.

 

3. טכנולוגיה.כאמור, הסטנדרט והרמה של הענף החקלאי במדינה, נקבעים בראש ובראשונה מרמת האיכרים. דנג סיאו פינג הוא שטען בזכות המדע והטכנולוגיה בהקשר החקלאי.  "הפיתוח החקלאי תלוי בראש ובראשונה במדיניות, ודבר שני במדע. אין גבולות ליכולות ולפוטנציאל הגלום במדע וטכנולוגיה, ולתפקיד המרכזי אותו הם ייטלו. בהחלט יתכן כי בסופו של דבר יהיו אלו המדע והטכנולוגיה אשר יושיעו את החקלאות בסין."

בהתאם לרוח דברים זו, סין מחפשת ומעודדת העברת ורכישת טכנולוגיה למגזר החקלאי, בעיקר דרך שיתופי פעולה בינלאומיים.  

 

4. השקעות ממשלתיות נמוכות. בין תוכניות החומש השנייה והחמישית (1958-62 ו- 1976-80), חלקה היחסי של ההשקעה הממשלתית בתקציב בענף החקלאות עמד על 10%. בשנת 1988, חקלאות והשקיה, בהתאמה, קיבלו רק 2% ו- 3.5% מהתקציב השנתי.  

 

5. השקעות זרות נמוכות. מרבית הסקטורים הכלכליים בסין נהנים מהשקעות זרות נרחבות, עובדה אשר תרמה בשני מישורים עיקריים – טכנולוגיה וזמינות של הון. היעדר השקעה זרה בחקלאות תרם להתדרדרות הענף.

 

לסיכום, ענף החקלאות בסין טרם אמר את המילה האחרונה, והצפי הנו כי יותר ויותר חברות זרות ישכילו להבין את הפוטנציאל האדיר הגלום בו ויפעלו בהתאם. כמו תמיד יפעל הכלל, "כל הקודם זוכה".

 

מאת יעל טראו 

 

לייבסיטי - בניית אתרים